המסע האישי אל דולב - ר"ח אזר ב' 11.03.16/ אשת לפידות שרי גוטליב
בס"ד
יקירה.. לא חשבתי שהראש שלי יעבוד בימים הטרופים האלו שאני עוברת... אבל הרגשתי פתאום בבית החולים שאני רוצה
להוציא משהו...הרגשתי שבן שלנו מבקש ממני. אז, שעת צהרים אני יושבת ליד אבא בבית חולים... ניגשת להכין לי כוס תה ומבקשת מהאחות אם יש לה דף...היום הכול הולך במחשבים, היא מחפשת ומוצאת... לא האמנתי שיצא לי משהו... אבל...
דולב שלנו חזק מכל דבר אחר...
המסע האישי אל דולב / אשת לפידות-שרי גוטליב
דולב בני,
משב הרוח נשא אותי אליך
הענפים עירסלו את זרועותיך
ואנוכי נעה ונדה שנים
בחיקם של גלי געגועים.
דולב אהוב,
מסע חייך קצר ימים,
מתובל בהלל ושבחים.
עלם חמודות עם הרי תבונה
חיוך שזור בכל תמונה.
דולב יקר,
כנפי הנשר החזקות,
את מחשבותי ואהבתי אליך מביאות.
זרועותיך החסונות מחבקות
וצרור שלומות למשפחתך שולחות.
דולב בני האהוב,
אני שבה לאחר מסע "כומתה"
מסע מפרך שבו נטעת בי עוצמה.
אתה שוכן מעלה במרומים,
אותך שומר האלוקים.
אוהבת אותך, דולב.
על פסגת ההר - אשת לפידות, שרי גוטליב 20.04.15/ אשת לפידות שרי גוטליב
בס"ד ערב יום הזכרון התשע"ה 20.04.15
על פסגת ההר – שרי גוטליב
דולב,
עליתי לפסגת ההר בעקבותיך
הרוח מנגנת לוחשת מילותיך,
העננים מציירים את דמותך,
קרני השמש מאירות אישיותך.
דולב,
קוראת בלחש: "אייכה בני?"
הקול קול אלוקים: "הוא איתי!"
אלוקי, אני רוצה אותו לידי.
ואלוקים עונה: "אל דאגה בתי, הוא לצידי"
ענפי העצים לאל קדים
ואני תוהה כיצד חלפו השנים.
את עיניי דמעות מציפות
והציפורים מזמרות, סביב עפות.
בחרדת קודש אני קוראת "דולב"
אותך הלב חובק אוהב.
תפילה חרישית בליבי נושאת,
"דולב, דולב", לך קוראת.
לשושנה ולרמי!
מי יתן וימות משיח יגיעו ונזכה לחבק את הנער הזך והטהור –דולב
אוהבות תמיד: שרי, ליעוז,לידור וליפז
דולב יקר - 11 שנים... 10.03.15/ כרמית להט - גיסה
דולב יקר,
אחת עשרה שנים עברו...מי היה מאמין...
שנים שבהן לא האמנו, חיכינו, כאבנו, הפנמו.
שנים שבהן הזכרנו אותך, בהתחלה מדי יום, אחר כך קצת פחות
אחת עשרה שנים שבהן למדנו עליך דברים חדשים, ובטח שהזכרנו את מה שאנחנו ידענו עלייך.
היו סיפורים עליך שהוזכרו בחיוך, כמו..איך היינו רבים על העיתון בשבת, זוכר?
היו סיפורים שהוזכרו בגאווה, כמו..התרומה שלך למדינת ישראל
היו סיפורים שהוזכרו בכאב של החמצה כמו כמה אהבת את אוריין אחייניתך (והיא אותך)
אחת עשרה שנים שבהן התבגרת בליבנו ובכל זאת נשארת צעיר כל כך.
רציתי לדבר עליך דברים מצחיקים, כאלה שיעלו חיוך על פני השומעים, כי ככה מגיע לך, שיזכרו אותך כמו שהיית, עם החיוך הענק. אבל..כנראה שאחת עשרה שנים לא מספיקות בכדי לעכל את האובדן והכאב העצום ולהיות מסוגלת לעמוד כאן ו..לחייך...
דולב יקר,..אתה בלבנו תמיד.
11 שנים בלעדיך דולב - 09.02.15/ אשת לפידות שרי גוטליב
11 שנים בלעדיך דולב / אשת לפידות שרי גוטליב
דולב....
11 שנים של אובדן וכאב
שנים בהן הלב כואב ודואב
שקיעה במצולות
זרזיפיי תהומות.
11 שנים של געגועים
איך הלכת בן? לא מאמינים!
הלב פועם בחוזקה
אולי יגיע יום ותשוב חזרה.
11 שנים של כמיהה
ליטוף, נגיעה, נשיקה
להתעורר לקרני החמה
ולומר, דולב! הנה אתה!
אתה מופיע בחלומי
ותמיד שואל לשלומי
מבטיח ששומר עלינו מן המרומים
ומספר: "אני נמצא בין מלאכים"
ימות משיח מתקרבים
אנו הוזים חולמים
אותך מחבקים
אותך אוהבים... דולב.
יום הזכרון התשע"ד 05.05.14/ נתנאל בן הרוש - חבר
בס"ד יום הזיכרון התשע"ד
עץ החיים / נתנאל בן הרוש
בעץ החיים עליו טיפסתי נמצא עולם אחר,
עולם שבו אתה דולב רק מחייך לי...
בעץ החיים עליו נשכבתי
על ענפיו אתה שוכן,
את פעימות ליבך ניתן לשמוע
את יופייך אפשר לראות
פזמון:
דולב שלי דולב
אתה הוא עץ החיים,
דולב שלי דולב
תה לעולמים עץ החיים...
בעץ החיים עליו טיפסתי
אתה מחכה לי.
ערב יום הזכרון בבסיס התשע"ד/ שרי גוטליב -אשת לפידות
ערב יום הזכרון בבסיס ר"ח אייר 01.05.14
הפנים והשם דולב להט/ שרי גוטליב – אשת לפידות
מ.א. 7077090
דולב
ממשיך לתקתק שעון החיים
הענפים, ברוח הקלילה נעים
בתמונתך בחדר ההנצחה מביטה
את החיוך על פניך, עיני ליטפה.
השם ליד התמונה:
סמ"ר דולב להט
כל אות רועמת,
כל אות ממעמקים זועקת
פרחים אדומים,
נרות שדולקים
וליבי זועק,
שובה דולב
שובה
הכנף בשדות האלה
נותרה יתומה
חיילים ומפקדים
לעיתים מתחלפים
אותך באהבה זוכרים ומזכירים
בכל פינה, המשפחה והצבא אותך מנציחים
דולב
זוכר עת צעדת בשבילי יום הזיכרון
היית חייל צעיר ומבטיח
עתה, כשאתה מביט מלמעלה
אנו צועדים בשביל מטה,
מטה לשרידי החורבה.
ליד עץ הזית עוצרים
ושם פניך אלי מביטים
פניך הטהורים והזכים
הלכת מאיתנו לעולמי עולמים.
עומדים,רכונים, צפירה,
צפירה שמקפלת בתוכה חיים
חיים שמקפלים בתוכם את המתים.
שמך, תמונתך והנר דולק
אני מביטה מעלה
וליבי שוב זועק
שובה דולב
שובה!!!
עשור לדולב - מרץ 2014/ אשת לפידות / שרי גוטליב
עשור לדולב / אשת לפידות- שרי גוטליב
דולב יקר ואהוב,
עשר שנים שאני מלווה את דמותך.
עשר שנים שנפשי חובקת את נשמתך.
עשר שנים שאני חובקת בן חדש.
עשר שנים של דמע ובכי
וגעגועים שפושטים בכל גופי.
אני שולחת יד ומחבקת את האבן,
אך האבן היא זכוכית (מפוארת) בידיי,
כי דרכה אני רואה (אותך) ומשוחחת איתך.
דולב, אני חשה אותך כל העת בקרבי,
כשאני מרימה את עיניי למרומים,
מלווה במבט את הפרפרים,
שאת האור שזורח ממך מביאים
ועוטפים אותך באהבה ובחיבוקים.
דולב, אני אפופה בתחושת אבדן והחמצה.
החמצה של השנים היפות,
השנים הנהדרות שיכלו להיות,
נותרתי מחזיקה בתווי פניך,
פניך היפים שמלווים בחיוך נצחי.
נותרתי עם כיסופים וערגה,
לרגע בו ניפגש ונתאחד בחזרה.
דולב, אוהבים אותך
מנציחים דמותך
ומתגעגעים...
דבר המפקד ביום הכנסת ספר תורה לע"נ דולב בביה"כ לוחמי הגטאות בנתניה/ מפקד הבסיס
בס"ד ג' בסיון התשע"ג 12.05.2013
דברים שנשא רס"ר אורן בשם מפקד הבסיס אלוף משנה צביקה,
בערב הכנסת ספר תורה לע"נ דולב בביה"כ לוחמי הגטאות בנתניה
כב' הרב ישראל - מאיר לאו, כב' הרבנים, משפחת דולב היקרה, אורחים נכבדים.
אנו עומדים היום ערב חג השבועות, חג מתן תורה. ברגעים אלה רציתי לחבר במידת האפשר, בין קווי האופי של משה רבנו ע"ה, שמסר את התורה לעם ישראל, לבין קווי האופי, המייחדים את דולב ז"ל, שכן יש פרטים שרק אנחנו כמפקדיו יכולים לעמוד עליהם.
המידה המייחדת את משה רבנו, היא מידת הענווה, ידוע לכל שמשה רבנו היה עניו מכל אדם.
המייחד את עבודתו של דולב בבסיס, הוא העיסוק מחד, בנושאים הרי גורל לעם ישראל ויחד עם זאת החובה המוחלטת לשמור מכל משמר את המידע אותו ידע, שלא יפול לידיים שאינן מורשות לכך.
מחד, יכול היה דולב להתפאר בכך שהוא נוגע בקודש הקודשים של הסודות הכמוסים ביותר של מדינת ישראל,אך מידת הענווה המוטמעת בו, איפשרה לו לשמור ולנצור את הסוד, כך שאיש לא ידע במה הוא בפועל עוסק.
אותו ערך מיוחד, של ענווה וצניעות, שמייחד את עם ישראל ושזור כחוט השני בתורה. אותה מידה נעלה של צניעות וענווה היא המכנה המשותף בין משה – מוסר התורה, לדולב שקיימה הלכה למעשה.
מאז לכתו של דולב, אנחנו בבסיס מקפידים לשמור על קשר חם עם משפחת דולב ונמשיך גם הלאה לשמור על קשר זה, עם רמי, שושנה וכל בני ביתם.
בשם מפקד הבסיס וחייליו מאחל לכם חג שמח.
ואני לא מצאתי - נכתב ב- 18.01.2013 בשעה 13:33/ אורן חיים חבר
ואני לא מצאתי
אני מוצא את עצמי שוכב, אני מוצא את עצמי כואב. אני מוצא את עצמי כותב, ... רק לך דולב!! אני מוצא את עצמי אוהב, אותך מיום ליום לזכור. אני מוצא את עצמי מבין היטב, לעולם לא תחזור.
ואני לא מצאתי נחמה, גם לא דרך להפסיק. את הדמעות שבנשמה, אלוהים, בבקשה מספיק, אלוהים, בבקשה תפסיק!!
אני מוצא את עצמי גונב, עוד כמה דקות לפני שינה. אני מוצא את עצמי חושב, על החיוך שלך בתמונה.
נכתב ב-17 .02.2013 בשעה 14:18/ אורן חיים חבר
אני חושב עליך והנוף קודר, איך זה ייתכן לא ניפגש יותר. אני ניזכר בך ומשהו בי בוער, כיצד הזמן חולף ולא עוצר.
... אני כותב לך וקצת מצטער, שלא הספקתי אבל עכשיו אני אומר. אני אוהב אותך למרות הכל, חבר, אני יודע זה כאב שלא עובר.
אני חולם אותך אפילו בלי לישון, איך לעזור תמיד היית הראשון. שנים חלפו וחודשים המון, אך חיוכך נותר חזק בכל זיכרון.
אני עצוב שאתה אינך, ושמח שהייתי חברך. ובליבי אשמור כל חוויה ממך, רק זכור - אני אוהב אותך!!!
רשמים מהטקס בבסיס ביום הזכרון - אפריל 2013/ נכחתי בטקס - אלמונית
טקס יום הזיכרון בבסיס,שמונה בערב, כולם על מדי א',יושבים מחובקים בצפיפות כי קר בטירוףבחירבה, מישהו מהטייסת שלי שנהרג לפני תשע שנים. אמא של דולב להט עולה לבמה, היאמדברת ובזמן שהדמעות חוצות לה את הפנים היא מספרת כמה היא תמיד שמרה עלדולב. פחדה לשחרר אותו, פחדה שמשהו או מישהו יפגע בילד שתמיד היה ותמיד יהיה הילדהקטן שלה. היא מספרת כמה שמחה שילמד עוד שנתיים בשביל לעשות הנדסאי כשדולבהתגייס היה ברור שילך רחוק ושירת במקום בטייסת שעד היום החיילים שם בקושי רואיםאת הביתוהיא קיבלה את זה, קיבלה את החופש של הילד שלה, את הרצון שלו לתרום ואזהוא נהרג.. כמה חרטה בטח יש בדבר הזה היא יורדת מהבמה ובמקריות לגמרי להקתחיל האוויר עולה ושרה את השיר הזה -" שלחי אותו" (רוני דלומי) כאילו נכתב בדיוק על מה שסיפרה וכולםנשברים, כולם יושבים ובוכים, מחזיקים ידיים, כולם עם דולב עכשיו.
דולב - מכתב שנכתב ב- 30.03.04/ חני פישר (בת דודה וחברה)
דולב- מכתב שכתבתי לך ב30.03.04 -יהי זכרך ברוך! קשה לקלוט! קשה לעקל, בלתי אפשרי לדבר עליך כעל עבר, אתה, עם כל נוכחותך הגבוהה, החזקה, הנבוכה קצת, מלאת החיים, השמחה, החיוך... אתה לא יכול להיות עבר... תשאר בזכרוננו חי במלוא כוחות החיים, לא מוותר באף הזדמנות לפעול, ליצור, הכל בשקט כ"מים שקטים שחודרים עמוק". תמיד בחיוניות ובאישיותך הקסומה המעורבים צחוק וחיוך, אך, בד בבד, רצינות תהומית ורגישות לפרטי פרטים. דולי- כאילו ידעת, כאילו חשת, שזמנך קצוב, מוגבל, לא נחת, לא עצרת, שפעת בתבונה ותובנה. עם כל הכאב העצום שאין שום אפשרות להכילו, אין לי ספק שטוב לך, אני מרגישה את זה. לנו כואב, שנותרנו לבד, אבל לך טוב. החיוך לא מש משפתיך, אתה נמצא עכשיו במקום שטוב לך. עלית למדרגה שאף אחד אינו יכול לעמוד במחיצתך. אתה שלו ומחייך, אינך מרגיש החמצה... רק אנחנו במדרגתנו הנמוכה בעיינינו, ההשגיות, מייצרים על כך "שלא הספקת", מבחינתך- עשית המון! הספקת בפרק חייך לקשור ולהיקשר לאנשים רבים כל כך, שבני אדם רגילים לא מצליחים במשך חיים ארוכים. הספקת לעשות, למצות ולרדת לעומקם. אני מודה... להקב"ה גם כשקשה, גם כשמלאת סאת הייסורים עוטפת אותנו, אין טעות מלפניו, אין בערך, הכל מדוייק. ניתנה לנו הזכות להכיר אותך, לגדול איתך ועוצמות החיים ישארו נר לחיי, והחיוך התמידי ישאר חקוק תמיד על לוח ליבי, על לוח ליבנו. אט אט, זה מתחיל לזחול פנימה, בתודעה מסויימת ומעורפלת (אף כי אני יודעת שאין דרך שזה ייקלט אי פעם עד הסוף באמת). ואין בפיך מילות תנחומים לנו, הכאב מנסר את הגוף, הבטן - כאילו נפער בה חלל, כאילו מרוקנת מתוכן, והמוח - מסרב לעקל, וככל שעובר הזמן יותר ויותר לא נראה שהיית כאחד האדם, אלא שהינך מלאך משמים, שהייתה לנו זכות שזיכה אותנו ה'' וקרע מעט ממעטה השמים ונתן לנו לגעת, לדבר, לצחוק, ולהיות עם מלאך, עם בריאה של מעלה, ולפתע, הזכירו לנו זאת... דולב- אין לי ספק שאתה עושה רבות למעננו, עם כל הקצינים הטובים שם למעלה, מוטמעות בפנימיותי מידותיך, ויום יום הן עולות לנגד עייני ודורשות ממני תפקוד ויחס אחר. "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי, אמר ה'' (זכריה ד,ו''). תשאר המודל והסמל לדרך זו. משפיע ומוביל את הסובבים בעוצמה אדירה, שבאה מהרוח, שבתוכך, ממהותך הנשגבה. לא סחפת אחריך בכוח פיסי, כי אם בדוגמא אישית, בנועם, בצניעות, באהבה ובחיוכך הכובש. כל מילה שאוסיף תגמד את התחושה הפנימית, את הכאב הנורא, התחושה, שאי אפשר להכיל את גודל האבידה. זהו אפס קצהו המעט שמילים יכולות לתאר: "דולב יקר (מלאך, ואישיות כה גדולה) שללא ספק במותו- ציווה לנו את החיים. חיים במלואם במיצויים. אשרינו שזכינו לראות מלאך כאן על פני האדמה.
דברים שאמרתי ברשת ג' לזכרו של דולב. (הקציבו לי זמן..)
לאחר הדברים הושמע השיר – השיר לדולב.
"שלום
דולב להט בני, היה חייל בחיל האוויר. לפני 8 שנים יצא לחופשה ונהרג בתאונת דרכים בצומת להבים והוא בן 22.
יש אדם החי חיים ארוכים ובמובן זה כמעט ולא חי.
דולב, האדם, חי חיים קצרים אך מלאים. מלאים באוסף חתימות שהטביע.
תוכן ומהות שיצק לתוכם, תוך הגשמה ועשייה של הערכים עליהם חונך.
נחתם בחותמת הזמן – אדם וחיוך.
8 שנים, אנו מנציחים את דולב, שאותו אוהבים ולנצח זוכרים.
לזכרו הוקם אתר באינטרנט. נכתבו שירים רבים שחלקם אף הולחנו. בחרתי להשמיע מילות השיר לדולב , שכתבה החברה – שרי גוטליב, המכונה אשת לפידות. לחן – אפי נצר, ביצוע – הילה מערבי.
